contact
x
לקבלת יעוץ ולמידע נוסף השאירו פרטיכם
שלח
טלפון
מידע כללי

מנהגי והלכות אבלות

כיצד לנהוג לאחר הפטירה?
אנדרטאות לפגישת יעוץ ללא התחייבות >>
פטירה בבית: יש להזמין רופא הביתה לשם קביעת המוות והכנת תעודת פטירה.

1. במקרה שקיים חשד למוות לא טבעי, יש להצטייד באישור משטרה לפני הקבורה.
2. יש לפנות למשרד הבריאות עם תעודת פטירה בשלושה עותקים, אישור משטרה ותעודת זהות של הנפטר לשם קבלת רשיון קבורה.
3. יש לפנות עם כל המסמכים לע"ל לחברה קדישא הקרובה לתיאום מועד ההלוויה.
4. פטירה בבית החולים: יש להכין את תעודת הזהות של הנפטר לשם קבלת תעודת פטירה מבית החולים.

1. במקרה של פטירה בעקבות תאונה וכד' יש להצטייד באישור משטרה.
2. יש לפנות למשרד הבריאות לצורך הוצאת רשיון קבורה בצירוף תעודת פטירה חתומה בשלושה עותקים לתעודת זיהוי של הנפטר.
3. בצירוף המסמכים שלע"ל יש לפנות לחברת קדישא הקרובה לתיאום מועד ההלוויה.
4. למשפחה הקרובה יש זכות להתנגד לניתוח שלאחר המוות.
5. הוראות המוסד לביטוח לאומי:

הקבורה בישראל במקרים הבאים הנה ללא תשלום:

1. תושב ישראל, שנפטר בישראל, ונקבר במקום מגוריו.
2. תושב ישראל, שנפטר בחו"ל, ונקבר במקום מגוריו בישראל.
מימון הוצאות יום הקבורה מועבר לחברה קדישא על ידי המוסד לביטוח לאומי.

על פי החוק במקרים הבאים חברת הקבורה יכולה לגבות תשלום:

1. רכישת חלקת קבר בחיים (על פי התעריפים הקבועים בחוק. יש לציין שהתעריף שונה ממקום למקום).
2. קבורה בחלקה חריגה (חלקה שאושרה מראש על ידי המוסד לביטוח לאומי כחריגה).
3. קבורה בבית עלמין סגור (בית עלמין שהוכרז כסגור בשל מיעוט חלקות לקבורה).
4. תושב ישראל שנפטר ומשפחתו מעונינת לקברו שלא במקום מגוריו.


דיני ומנהגי אבלות:

מובאים להלן מקצת מדיני ומנהגי האבלות הנהוגים ברוב עדות ישראל.
בני משפחת הנפטר החלים עליהם דיני אבלות הם: אב, אם, ילדים, אח, אחות, בעל ורעיה.
אחרי הפטירה מדליקים נר נשמה בבית בו האבלים יושבים "שבעה".
1. יש להביא בחשבון כי בבית הקברות בזמן הקבורה, קורעים קרע בחזית הבגד העליון, אותו לובש האבל. בגד זה נוהגים לא להסיר עד תום ימי ה"שבעה".
2. ממועד הפטירה ועד להלוויה חלים על האבלים דיני אנינות- האבל פטור ממצוות עשה עד לקבורה.
3. אחרי הקבורה אלה הם הדברים שהאבל אסור בהם במשך שבעת ימי האבלות: מלאכה, רחיצה וסיכה, נעילת מנעלים, חיי אישות, תלמוד תורה, שאילת שלום, כיבוס בגדים ולבישתם, ישיבה על כיסא וספסל, תספורת וגילוח, יציאה מהבית, השתתפות בשמחות.

1. האבלים השבים מההלוויה נוהגים לשבת שבעה בבית הנפטר במקום נמוך ממקום מושבם הרגיל.
2. נהוג שהשכנים מכינים לאבלים סעודה בשובם מההלוויה, סעודה זו מכונה סעודת הבראה.
3. נוהגים לומר קדיש על הנפטר במשך שנת האבל מיום הפטירה.
4. בתום ה"שבעה" יש להזמין
מצבה לקבר. מאחר והכנת המציבה הוא תהליך ממושך.
5. על המצבה להיות מוכנה לכסוי הקבר ביום השלושים. נהוג לעלות ביום זה לטקס "גילוי מצבה".
6. מנהגי אבלות עד הפטירה: כל קרובי הנפטר החייבים באבלות שבעה נקראים אוננים משעת הפטירה ועד אחר הקבורה.
האונן פטור מכל המצוות מפני שהוא טרוד בצרכיו של המת ובקבורתו, וגם מפני כבוד המת שלא יהיה נראה כמי שמסיח דעתו ממנו ולכן אינו קורא קריאת שמע ואינו מתפלל ואינו מניח תפילין, אינו מצטרף לעשרה למניין ולתפילה ולאמירת קדיש, ואם הוא כהן אינו נושא כפיו.
באכילת פת נוטל ידיו ואינו מברך "על נטילת ידיים", וכן אינו מברך ברכת "המוציא" לפני האכילה ולא "ברכת המזון" לאחריו, וכן אינו מברך ברכה באכילת שאר דברים.
אינו מברך ברכת "אשר יצר" אחרי עשיית צרכיו, וכן אינו עונה "אמן" בשמיעת ברכה או קדיש.
כשמגיע לבית הקברות אינו מברך ברכת "אשר יצר אתכם בדין '".
האונן אומר קדיש בעת הלוויה.

מנהגי אבלות:
  
ישנם מנהגי אבלות שנהוג גם בשעה שהוא אונן, וישנם מנהגים שנוהגים רק בגמר האנינות.
האונן אסור באכילת בשר ובשתיית יין, וכן אינו מתרחץ, וכן אין לסוך על גופו שמן ומשחות חוץ כשיש בזה צורך רפואי, וכן אין להסתפר ולהתגלח.
אין להשתתף בשמחות ואסור בחיי אישות.
אסור בתלמוד תורה ולשאול בשלום אדם, מותר לומר תהילים בפני הנפטר.
מותר לצאת מביתו כדי לסדר צורכי המת, וכן מותר לנעול נעליו.
אונן בעיר אחרת: אונן שנמצא בעיר אחרת ממקום הלוויה והקבורה, יש להתייעץ עם רב אם נוהג אצלו דיני אנינות ומתי יש להתחיל האבלות.
טומאת הכהן אסור לכהן להיטמא למת, דהיינו להתקרב בתוך ד' אמות של מקום המת, או להיכנס בבית שנמצא שם מת.
אם הנפטר הוא אחד משבעה קרובים, מותר ומצווה על הכהן להיטמא.
שבעת הקרובים הם: אביו, אמו, בנו ובתו, אחיו, אחותו ואשתו. הכהן מיטמא רק כשהמת שלם, אבל אם חסר ממנו משהו אסור להיטמאות.
גם אם מה שחסר מונח בצידו או תפרו וחברו עם הגוף, ולכן אם בוצע במת ניתוח אחרי המוות אין לקרוביו הכהנים להיטמא לו.
מותר לו ללוות המת שהוא קרובו עד הקבר אם לא נמצאים קברים בדרך בתוך ד' אמות.
קריעה כל הקרובים החייבים בשבעה ימי אבלות על המת וצריכים לקרוע עליו.
קודם הקריעה מברכים :"ברוך אתה ה' אל' מלך העולם דיין האמת".
מותר לפני הקריעה להחליף בגדיו וללבוש בגדים פשוטים כדי לקרוע בהם.
צריך לקרוע בעמידה, ואם קרע בישיבה צריך לחזור ולקרוע בעמידה.
מקום הקריעה: על כל הקרובים נוהגים לקרוע הבגד העליון מצד ימין, ועל הורים נוהגים לקרוע כל בגדיו ובצד שמאל, ואם החליף אינו מעכב.
זמן הקריעה: יש קהילות שנוהגות לקרוע בשעת צאת הלוויה, ויש קהילות שנוהגות לקרוע בזמן הקבורה.
אין להחליף במשך ימי השבעה את בגדיו שקרעו בו, ובמקום שיש צורך להחליף מותר, חוץ מאשר בקריעה על הורים.
האבל על הורים - שמחליף בגד עליו לקרוע את הבגד שהחליף.
אם לא קרע בזמנו הלוויה קורע תוך ימי השבעה, ולאחר ימי השבעה אינו חייב שוב לקרוע.
שבת וחג: בשבת ויום טוב אסור לקרוע, בחול המועד תלוי במנהג הקהילות, אבל צריך לברך ברכת דיין האמת.
איחוי הקרע: על כל קרובים מותר לאחר שבעה לחבר את מקום הקריעה בסיכה, וכן מותר לתופרו בתפירה לא ישרה, ולאחר שלושים מותר לתופרו כרגיל, על הורים מותר לחברו על ידי סיכה או לתופרו בתפירה לא ישרה רק אחרי שלושים, ולתפור כרגיל אסור לעולם.
נשים נוהגות לחבר מיד אחרי הקריעה את מקום הקריעה בסיכה או בתפירה לא ישרה, גם כשקרעו על הורים, מפני הצניעות.
הלוויה מצווה ללוות את המת והוא בכלל מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ומהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
יש לעשות הכל כדי להביא את המת לקבורה באותו יום.
כשמלווים את המת נהוג לומר פרקי תהילים, ובייחוד מזמור צ"א "יושב בסתר עליון" ובהלווית אשה אומרים גם פרק ל"א במשלי "אשת חיל", בקרב עדות המזרח נוהגים לומר גם "אנא בכוח כו'", "ומי א-ל כמוך".
נוהגים בשעת הלוויה לתת צדקה לעילוי נשמת הנפטר ולומר: הנני נותן צדקה הזאת לתועלת הנפש שיצילה הקב"ה מכל פורענויות ותזכה לעלות למעלת הצדיקים.
יש נוהגים כשעוברים עם הנפטר על יד בית כנסת נעמדים עם המיטה , ואומרים המשנה "עקביא בן מהללאל אומר" (פ"ג דאבות) וב' פסוקים מצידוק הדין "הצור תמים וגו'", גדול העצה ורב העלילה וגו'" אחר כך אומרים הבנים או קרובים אחרים קדיש.
אחרי הקבורה וסתימת הגולל אומרים "צידוק הדין", בימים שאין אומרים בהם תחנון או כשהקבורה בלילה אין אומרים, ולאחריו אומרים "קדיש הגדול". אחרי אמירת הקדיש מרחיקים ד' אמות מהקברים, ואנשים המלווים נעמדים בשתי שורות, והאבל חולץ מנעליו ועובר בין השורות, והעומדים בשורות מנחמים אותו ואומרים: "המקום ינחם אותך (לרבים אומרים אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים",
גם בלוויה בחול המועד עושים שורה רק האבל אינו חולץ מנעליו.
נוהגים בעת החזרה מלוויה את המת תולשים עפר ועשבים ומשליכים מאחור ואומרים: "זכור כי עפר אנחנו", ואחר כך רוחצים ידיהם ואין מנגבין.
נוהגים שאין נוטלים הכלי לנטילה מיד מי שגמר לרחוץ, רק מי שגמר שם הכלי מהופך והשני לוקחו.
נוהגים ללוות את האבלים מבית הקברות עד ביתם. סעודת הבראה נהוג שהשכנים מכינים לאבל בשובו מבית הקברות סעודה הראשונה אחרי הקבורה.
נהוג להכין לסעודה לחם עגול וביצים קשות.
בערב שבת וביום טוב אחר תשע שעות זמניות ובערב פסח משעת איסור אכילת חמץ אין אוכלים סעודת הבראה, ואין באבל אוכל עד הלילה.
בחול המועד ובפורים אוכלים סעודת הבראה בעת שיושבים על כיסאות רגילים, ואין אוכלים ביצים קשות אלא מיני מזונות וקפה וכדומה.

הלכות אבלות אחר שנקבר המת מסתיימת "האנינות" ומתחילה "האבלות", וממועד זה מונים שבעה ושלושים וי"ב חודש.
אם הנפטר נקבר מיד אחר שקיעת החמה (עד שלוש עשרה וחצי דקות) אפשר עדיין להחשיב את אותו היום למניין אבלות.
לאחר זמן זה מתחילים מניין האבלות רק למחרת.
אם קרוב משפחה של הנפטר לא נמצא בעיר במועד ההלוויה והקבורה, יש להתייעץ עם רב מתי עליו להתחיל באבלות.
על מי מתאבלים: מתאבלים על ילד הורים, אח, אחות, בעל ורעיה. תינוק פחות משלושים יום שמת אין מתאבלים עליו.

מנהגי אבלות:

אלה הם הדברים שהאבל אסור בהם במשך שבעת ימי האבלות: מלאכה, רחיצה וסיכה, נעילת מנעלים, חיי אישות, תלמוד תורה, שאילת שלום, כיבוס בגדים ולבישתם, ישיבה על כיסא וספסל, תספורת וגילוח, יציאה מהבית, השתתפות בשמחות.

  • מלאכה:

אין לעשות מלאכה ולהתעסק בסחורה, חוץ ממלאכות הבית כגון אפיה ובישול, הדחת כלים ונקיון הבית.
כשיש לאבל חנות או עסק הם צריכים להיות סגורים כל השבעה, ואם יש לו שותף ועל ידי סגירת העסק יהיה לשותף הפסד, יש להתייעץ עם רב באלו אופנים אפשרי פתיחת עסק.

  • רחיצה וסיכה:

אין לרחוץ כל הגוף גם במים קרים, פניו ידיו ורגליו מותר רק במים קרים, לצורך רפואה בציווי הרופא, מותר להתרחץ במים חמים גם בחולה שאין בו סכנה.
אשה שנזדמנה זמן טבילה בימי אבלותה אסורה לטבול, אבל מותרת לרחוץ גם במים חמים במקומות הנחוצים כדי ללבוש לבנים לספירת שבעה נקיים.
אין לסוך גופו בשמן או במשחה לצורך תענוג, אבל כדי להעביר הזיעה או לצורך רפואה מותר.
אין לאשה להתאפר במשך כל השלושים , חוץ מאשה נשואה אחרי שבעה.
לכלה במהלך החודש הראשון לנישואיה לבחורה העומדת בשידוכין מותר להתאפר גם בתוך השבעה.

  • נעילת מנעלים:

אין לנעול נעליים של עור, אבל נעליים מגומי (נעלי טניס) או מבד אם אין בהם שום חלק מעור מותר.

  • חיי אישות:

האבל אסור במשך השבעה כולל שבת בחיי אישות, ויש להחמיר גם בשאר קרבות כגון חיבוק ונישוק ושינה במיטה אחת.

  • תלמוד תורה:

אין לקרוא בתורה, נ"ך משנה גמרא הלכות ואגדות במשך כל השבעה כולל שבת, חוץ מספר איוב איכה וכדומה.
כמובן מותר ללמוד הלכות אבלות וספרי מוסר.
תהילים אם רגיל לומר בכל יום מותר כשאומרו בדרך תפילה ובקשה.

  • שאילת שלום:

אין לומר שלום לשום אדם במשך השבעה, ואם אדם שאינו יודע שהוא אבל שאל בשלומו, בשלושת ימי האבלות הראשונים אין לענות לו, רק יודיע לו שאסור לו לענות, ואחר שלוש הימים מותר לענות.
מותר לאבל לאחל לחברו שאר ברכות כגון ברכת מזל טוב וכדומה, וכן מותר לאחרים לאחל לאבל, ומותרים גם להושיט יד כשמאחלים זה לזה.
אין לשלוח דורונות לאבל במשך השלושים, ולאבל על הורים במשך כל שנת האבלות.
בפורים אין לשלוח לאבל משלוח מנות, אבל האבל צריך לשלוח אפילו בתוך השבעה.

  • כביסת בגדים ולבישתם:

אין לאבל לכבס או לגהץ בגדים, וכן אין לאחרים לכבס ולגהץ את בגדיו גם אם אינו לובש אותם בתוך השבעה.
אם מסר בגדיו למכבסה קודם שנעשה אבל, מותר להם לכבסם.
אין ללבוש בגדים מכובסים במשך השבעה גם אם כובסו קודם שנעשה אבל.
בני ביתו של האבל (שאינם אבלים) מותרים לכבס בגדיהם, וכן מותרים ללבוש בגדים מכובסים.
  • ישיבה על כיסא:

אין לשבת על גבי כסא וספסל, רק על כיסא נמוך משלושים ס"מ או על גבי כרים ומזרונים מותר.
האבל אינו חייב לשבת כל היום רק בשעה שנמצאים אצלו המנחמים, ובשאר היום אפשר לו לעמוד ולהסתובב בבית.

  • תספורת וגילוח:

אין לאבל להסתפר ולהתגלח במשך כל השלושים.
אין לקצוץ ציפורניו במספרים או במקצץ ציפורניים, בין של ידיו ובין של רגליו במשך השלושים, אבל לקצוץ בשיניו או בידיו מותר, ומותר גם להתחיל הקציצה בכלי ולגמור בידיו או בשיניו.

יציאה מהבית:

אין לאבל לצאת מביתו במשך השבעה גם לצורך מצווה, ואם אין אפשרות לסדר מניין בביתו בתפילות, יש להתיר ללכת לבית הכנסת ולהתפלל בציבור ולומר קדיש.
כשקשה לו לישון במקום שיושבים בו השבעה, מותר לו לצאת לביתו בלילה בשעה שבני אדם כבר אינם נמצאים ברחובות.

  • השתתפות בשמחות:

אין לאבל להשתתף בשמחות במשך השלושים, ולאבל על הורים במשך שנת האבלות ובברית מילה של בנו או בחופת ילדיו מותר להשתתף גם בתוך השבעה.
ישנם מקרים שאפשר להשתתף בשמחות במשך האבלות, ויש להתייעץ על כך עם רב.

  • הדלקת נר:

נוהגים להדליק נר בבית האבל לעילוי נשמת הנפטר, הנר צריך להיות דלוק במשך כל השבעה גם בשבת וביום טוב.

  • כיסוי המראות:

נוהגים לכסות המראות בבית האבל, ויש שמכסים גם תמונות אנשים.

  • לעמוד לכבוד אדם:

אין האבל צריך לעמוד אף בפני אדם חשוב אבל צריך לעמוד בפני ספר תורה.
כשהאבל עומד אסור לומר לו שב.

  • תפילות:

מצווה להתפלל במניין בבית שנפטר בו המת, וכשאין אפשרות להתפלל שם כגון אם נפטר בבית החולים, נוהגים להתפלל במקום שהאבלים יושבים בו שבעה.
האבל אינו מניח תפילין ביום הראשון לאבלות.
נוהגים שהאבל מתפלל לפני העמוד ואומר כל הקדישים במשך י"א חודש.
אין אומרים "תחנון" ולא "למנצח" בבית האבל, ויש שאין אומרים גם פסוק "ואני זאת בריתי", וכן הכהנים אינם נושאים שם כפיהם, ובראש חודש אין אומרים שם "הלל".
אחר תפילת שחרית וערבית (ויש אומרים אחרי מנחה) נוהגים לומר מזמור מ"ט שבתהילים, ובימים שאין אומרים בהם תחנון אומרים במקומו מזמור ט"ז.

  • לימוד משניות:

נוהגים ללמוד משניות במשך ימי השבעה בבית האבל לעילוי נשמת הנפטר, ויש שנוהגים ללמוד פרקי משניות המתחילות בשמו של הנפטר ולאחריו לומדים ארבע משניות שבפרק ז' ממסכת מקוואות שהם אותיות נ. ש. מ. ה.,
ואומרים תפילת "אנא" והאבל אומר קדיש דרבנן.

  • לקיחה מבית האבל:

יש נוהגים לא להוציא דברים מבית האבל כל השבעה, מפני רוח רעה השורה שם.

  • קריאת התורה:

מותר להביא ספר תורה לבית האבל כדי לשמוע קריאת התורה, ויש שמדקדקים שיקראו בו לפחות שלוש פעמים.
האבל אינו עולה לתורה גם כשהוא כהן או לוי, אבל מותר לו להוציא ולהכניס ספר תורה, וכן מותר לכבדו בהגבהה וגלילה, וכשמכבדים אותו בהגבהה מותר לו אחר כך לשבת על הכיסא עם הספר תורה.
אומרים "יהי רצון" אחר קריאת התורה.

  • ברכות שונות:

אין לאבל לקדש הלבנה אם ישאר זמן לקדש אחר ימי אבלו, ובאם לא ישאר מותר לו לצאת בחוץ ולקדש אבל לא יאמר "שלום עליכם".
מותר לו לברך ברכת "הגומל", וכן מותר לו לברך ברכת "שהחיינו" על פרי חדש, וברכת "הטוב והמטיב".
יום השביעי ביום השביעי בבוקר אחר התפילה יושבים האבלים שעה קלה ומנחמים אותם, ולאחריו אומרים להם "קומו".
מיד לאחריו הותר לאבלים בכל הדברים שהיו אסורים להם במשך השבעה, מפני שמקצת היום ככולו, ומותר להם להחליף את הבגד שקרעו.
מי שאין לו מנחמים וכן בשבת שאין באים לנחם, נפסקת האבלות בזמן שהדרך לצאת לבית הכנסת אחר התפילה.
נוהגים ביום השביעי לבקר בבית הקברות על הקבר, ואומרים פרקי תהילים ותפילת "אנא", ומזכירים נשמת הנפטר בתפילת "א-ל מלא רחמים" ואם יש מניין אומרים קדיש.
אם חל יום השביעי בשבת עולים לקבר ביום ראשון. אבלות בחג ובשבת: שבת שבתוך השבעה השבת אינה מפסיקה את האבלות.
אבל מונים את השבת למניין שבעה שהרי קצת דיני אבלות נוהגות ביום זה.
דיני אבלות שבפרהסיא (שבגלוי) אינם נוהגים בו, אבל דיני אבלות שבצנעא נוהגים גם בשבת.

  • ערב שבת:

שעה ורבע קודם שקיעת החמה בערב שבת, מותר לישב על כיסא וספסל ולנעול נעליים גם אם הן מצוחצחות, ומותר לו לצחצח אותם.
בגדי שבת: נוהגים ללבוש בגדי שבת, וכן מותר להחליף לבנים מכובסים וטוב שילבשם אחר תחילה, וכן מותר להציע מפות מכובסות על השולחנות.

דברים שבצנעא:
אבלות של דברים שבצנעא נוהגת גם בשבת, ולכן אסור גם בשבת ברחיצה ובתלמוד תורה ובחיי אישות.

התפילות:
מותר לאבל לצאת מביתו בשבת כדי ללכת לבית הכנסת. אין האבל אומר "הודו" קודם מנחה, ובקבלת שבת אומר רק "מזמור שיר ליום השבת", וכן אינו אומר המשנה "במה מדליקים" אולם יש מקומות שנוהגים לומר הכל, ואינם משנים בשום דבר מבכל שבת.
אם מתפללים בבית האבל בשבת בשחרית אומרים "אב הרחמים", ובמנחה אין אומרים פסוק "ואני תפילתי" ואומרים "צדקתך צדק", ואין האבל אומר "ברכי נפשי" בימות החורף ולא "פרקי אבות" בקיץ.
קריאת התורה:
אין האבל קורא בתורה בשבת בה חלים עליו דיני אבלות. ואין האבל עולה לתורה אף אם הוא כהן או לוי, ואם אין שם כהן או לוי אחר, טוב שיצא מבית הכנסת בשעה שקוראים לעלות לכהן או ללוי.
אבל מותר לכבד אותו בהוצאה והכנסה ובהגבהה וגלילה. אחר קריאת התורה מזכירים נשמת הנפטר בתפילה "א-ל מלא רחמים", ואפילו בשבת שמברכים ברכת החודש שאין מזכירים אז שאר מתים.
מותר בשבת לחזור הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום" ואם יום השביעי לאבלותו הוא בשבת, ימתין מלחזור עד אחרי יציאתו מבית הכנסת קודם האכילה.
יש מתירים ללמוד גם פירוש רש"י למי שרגיל בכך כל שבת.
הסעודה:
אין האבל אומר "שלום עליכם" בסעודת לילי שבת, וכן במקומות שנהוג לברך הבנים בליל שבת אין לברכם בשבת זו.
מוצאי שבת:
אחר צאת השבת יאמר האבל "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלא שם ומלכות, ואחר כך יחליף בגדיו לבגדי חול ויחלוץ מנעליו.
יש מקומות שנוהגים שאין אומרים בתפילת ערבית פסוק "ויהי נועם". אחר התפילה אומרים מזמור ט"ז שבתהילים. הבדלה: אם האבל מבדיל אינו אומר הפסוקים "הנה א-ל ישועתי וכו' ", רק מתחיל מיד בברכות, והמנהג שמברך גם על בשמים.
הפסקת אבלות בחג מי שנפטר לו קרובו ונקבר קודם החג ונהג קודם החג אבלות אפילו שעה קלה, החג מבטל ממנו דיני אבלות שבעה.
חג נקרא לעניין זה, שלושה רגלים פסח, שבועות וסוכות, וכן ראש השנה ויום הכיפורים. ערב החג: מותר בערב החג אחר חצות לכבס בגדיו אבל לא ילבשהו רק בלילה, ויש נוהגים לכבס רק סמוך לערב.
רחיצה מותרת גם בחמים אחר תפילת מנחה סמוך לערב, וכן שאר מנהגי אבלות.
בערב פסח מותר הכל מחצות היום דאז הוא כחג לכל דבר. בערב יום כיפור מותר לרחוץ ולטבול סמוך לערב גם קודם תפילת מנחה, ומותר לו ללכת לבית הכנסת לתפילת מנחה, וכן מותר לו לאכול סעודת מפסקת על כיסא וספסל.
מניין השלושים:
בפסח נחשבים האבלות שלפני הפסח והפסח לארבע עשרה יום למניין השלושים, ואחר הפסח צריך להשלים רק שישה עשר יום לתשלום השלושים. וכן בשבועות צריך להשלים אחר החג רק ששה עשר יום.
בסוכות נחשבים האבלות שלפניו וחג הסוכות ושמיני עצרת לעשרים ואחד יום ומשלים לאחר החג עוד שמונה ימים לתשלום השלושים. בראש השנה צריך לנהוג אבלות שלושים רק עד יום כיפור, ויום כיפור מבטל ממנו אבלות שלושים , וכן ביום כיפור נוהג אבלות שלושים עד חג הסוכות וחג הסוכות מבטל אבלות שלושים.
הפסקת אבלות שלושים:
אם נסתיימו שבעת ימי אבלותו קודם החג, ואפילו אם נסתיימו בערב החג בבוקר, החג מבטל ממנו כל הנהגות אבלות שלושים.
מותר להסתפר להתגלח ולהתרחץ סמוך לערב אחר תפילת מנחה, וכשיש צורך גדול אפשר מחצות היום, בערב פסח מותר להסתפר ולהתגלח גם קודם חצות היום. אבלים על פטירת הוריהם אסורים להסתפר ולהתגלח רק כעבור שלושים יום מהקבורה.
אבלות בחג ובמועדי השנה הלוויה: קודם צאת ההלוויה בחול המועד מחליף האבל בגדיו לבגדי חול וקורע בהם, אחרי הלוויה עושים "שורה" כרגיל רק האבל אינו חולץ מנעליו, ולאחר הלוויה מחליף שוב בגדיו לבגדי חג.
קריעה:
יש קהילות שנוהגות שכל הקרובים קורעים בחול המועד, ויש קהילות שנוהגות שרק אבלים על הוריהם קורעים, ושאר הקרובים קורעים רק לאחר החג.
כל הקרובים מברכים ברכת "דיין האמת" בחול המועד.
סעודת הבראה:
אין אוכלים סעודת הבראה ביום טוב, אבל בחול המועד אוכלים כשיושבים על כיסאות רגילים, ואין אוכלים ביצים קשות כרגיל רק מיני מזונות וכדומה.
יש קהילות שנוהגות שרק אבלים על הורים אוכלים סעודת הבראה, אבל לא על שאר קרובים.
אבלות:
אינו נוהג בחג שום אבלות שבפרהסיא (בגלוי), אבל נוהג דברי אבלות שבצנעא ולכן אסור ברחיצה ובחיי אישות, בערב יום טוב האחרון מותר לרחוץ בחמים וללבוש בגדים מכובסים.
שלושים:
ימי החג נמנים לימי אבלות שלושים, ולכן מסתיימים השלושים אחר שלושים יום מהקבורה. דברי אבלות הנוהגות בימי השלושים נוהגות גם בחול המועד.
הדלקת נר:
הנר שרגילים להדליק בימי השבעה, צריך להיות דלוק גם בחול המועד וביום טוב אף שאין יושבים אז "שבעה".
מוצאי החג:
במוצאי החג מתחילים לשבת אבלות שבעה עד עבור שבעה ימים מהחג.
פורים:
פורים אינו מפסיק אבלות כחג, אבל אין נוהגים בו אבלות שבפרהסיא (בגלוי), לא בי"ד באדר גואל בט"ו בין עיירות מוקפות חומה ובין עיירות הפרוזות.
אבלות בדברים שבצנעא נוהגות גם בפורים ולכן אסור ברחיצה ובתלמוד תורה ובחיי אישות. ימי הפורים נמנים למניין אבלות השבעה.
מותר להחליף בגדיו לבגדי חג, אבל צריך למעט במיני שמחה שעושים. בליל פורים אם יכול לסדר מניין בביתו לתפילה ולקריאת המגילה, יתפלל ויקרא המגילה בביתו, ואם אי אפשר מותר לו ללכת לבית הכנסת, ביום מותר ללכת לבית הכנסת אף אם הוא יכול לסדר מניין בביתו.
קורעים בפורים כל הקרובים, ואחר הלוויה מחליף בגדיו לבגדי חג. אוכלים סעודת הבראה, אבל לא ביצים קשות כנהוג, רק במיני מזונות וכדומה.
האבל חייב בסעודת פורים ובמשלוח מנות ומתנות לאביונים, אבל לא ישלח דברים העשויים לשמחה, אבל אין שולחים לאבל משלוח מנות כל השלושים, ולאבלים על הוריהם כל י"ב חודש גם דברים שאינם עשויים לשמחה.
תשעה באב:
בתשעה באב מותר לאבל ללכת לבית הכנסת בלילה וביום עד גמר אמירת "קינות", ומותר לו לעלות לתורה גם בתוך השבעה.
ניחום אבלים מצווה גדולה לנחם אבלים, והיא קודמת למצוות "ביקור חולים", מפני שניחום אבלים הוא גמילות חסדים עם החיים ועם המתים.
אין המנחמים רשאים להתחיל לדבר דברי ניחום עד שהאבל מתחיל מקודם , אין די במה שמנחמו רק צריך גם לדבר עמו דברים טובים עד שישמחו.
כשנכנס וכשיוצא אין אומר "שלום", וכשקם לצאת אומר "המקום ינחם אותך" (לרבים אומרים אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים" והאבל עונה אמן.
יש שנוהגים שאין מנחמים בשלושה ימים הראשונים, ויש אין מקפידים בכך.
שמועה מפטירת קרוב שמועה קרובה:
קרוב שלא נודע לו מפטירת קרובו בעת הפטירה והשבעה, ונודע לו אחר כך בתום השלושים או ביום השלושים למיתה, נקראת שמועתו "שמועה קרובה".
בשמועה קרובה חייב האבל לנהוג אבלות שבעה ושלושים מיום השמיעה.
שמועה רחוקה: אם הגיע אליו השמועה אחר שלושים למיתה אפילו בליל שלושים ואחד נקראת שמועתו "שמועה רחוקה". בשמועה רחוקה אינו נוהג אבלות רק שעה קלה, וגם אז אינו נוהג כל דיני האבלות רק די במעשה אחת של אבלות, כגון חליצת הנעליים או להתיישב בכיסא נמוך, ומיד אחר כך הוא יכול לנעול נעליו או לקום מהכיסא.
בתוך המעת לעת לשמיעתו, ואם לא ברך בתוך המעת לעת שוב אינו מברך.
בשמועה על פטירת הורים צריך לקרוע כל בגדיו לעולם. אינו חייב באכילת סעודת הבראה. אם שמע בשבת או ביום טוב אינו נוהג בהם שום מנהג אבלות, גם לא דברים שבצנעא.
אם לא נהג אבלות בשעת השמיעה צריך להשלימו אחר כך. אבלים על הורים חייבים באבלות י"ב חודש עד גמר השנה מהפטירה.
חיוב הודעה:
אין חיוב להודיע לקרובים שמת להם מת. וכל זמן שלא נודע להם אין עליהם שום חיובי אבלות.
ולכן אפילו מי שיודע מותר להזמינם לסעודת נישואין ושאר שמחות. אם הם שואלים אין לשקר להם ולומר שהוא עדיין חי.
בנים זכרים המנהג להודיעם על פטירת הוריהם כדי שיאמרו "קדיש".
בחגים וכן בפורים אין להודיעם מפני מניעת שמחה.
השלושים: לאחר שבעת ימי האבלות עודנו אבל עוד עשרים ושלושה יום עד תום שלושים יום, ונוהג בהם קצת דברים של אבלות.
אין להסתפר ולהתגלח, וכן אין ליטול ציפורניו בכלי. רחיצה מותרת גם במים חמים, האשכנזים נוהגים לא להתרחץ במים חמים כל השלושים.
כשלובש בגדים מכובסים צריך לתת אותם מקודם לאחר ללובשם לשעה קלה ואחר כך מותר לו ללובשם. ויש נוהגים שאם מניחם על גבי הרצפה או שמקלקל הקיפולים נחשב כאילו לבשם אחר, ומותר ללובשם.
אין ללבוש בגדים חדשים, ובמקום הצורך מותר אם לבשם שניים או שלושה ימים, וכן אין ללבוש בחול בגדי שבת.
אין לישא אשה בתוך השלושים, ואם קבעו חתונה קודם שנעשה אבל והוא רווק מותר.
שידוכים מותר לעשות גם בתוך השבעה, ואפילו ביום המיתה.
יום השלושים:
נוהגים ביום השלושים לבקר בבית הקברות על הקבר ואומרים פרקי תהילים ותפילת "אנא" ומזכירים נשמת הנפטר בתפילת "א-ל מלא רחמים" וכשיש מניין אומרים קדיש.
אם חל יום השלושים בשבת עולים ביום ראשון שלאחריו.
הקמת מצבה:
מנהג ישראל קדום להציב מצבה על קבר המת, והוא הנקרא "נפש" בלשון חז"ל, נהוג לכתוב עליה דברים קצרים אשר סמלו את אישיותו ודמותו, וכן שם הנפטר ושם אביו בין בגבר ובין באשה, אצל עדות המזרח נהוג שבין בגבר ובין באשה כותבים שמו ושם אמו, וכן כותבים תאריך פטירתו בתאריך העברי, ואין לכתוב תאריך לועזי.
בסוף המצבה נהוג לכתוב ת. נ. צ. ב. ה. שמשמעותו תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
יש נוהגים להספיד בעת הקמת המצבה, ולכן הם נוהגים לא להעמיד המצבה בימים שאין מספידים בהם.
זמן הקמתה: ברוב המקומות נוהגים להעמיד המצבה ביום השלושים, ולכן רצוי להקדים הזמנתה מיד אחר השבעה כיוון שלהכנתה דרוש זמן, ויש נוהגים להעמיד מצבה בתום השנה.
שנת אבל אבלים על הוריהם נוהגים מקצת אבלות במשך שניים עשר חודש, מפני כבוד אב ואם. גם בשנה מעוברת נוהג אבלות רק שניים עשר חודש, ובחודש הי"ג אינו נוהג שום אבלות. השנים עשר חודש מונים מיום הקבורה.
האבלות:
אין להשתתף בשמחות כגון בסעודת נישואין וברית מילה וכדומה. יש מקרים שמותר להשתתף בהם ולכן יש להתייעץ בכל מקרה עם רב.
אין ללבוש בגדים חדשים, ובמקום הצורך ייתן לאחר ללובשם יומיים או שלוש תחילה ואחר כך מותר ללובשם.
וכן אין ללבוש בגדי שבת בימות החול. צריך לשנות מקום ישיבתו בבית הכנסת, בשבת יש נוהגים שאין משנים.
כשמזכיר שמועה בשם הנפטר יאמר "הריני כפרת נשמתו" (ובאמו משכבה). לאחר עבור הי"ב חודש יאמר זכרונו לברכה.
יש נוהגים במשך השנה בלימוד משניות ולעלות בתורה בעליית "מפטיר".
אמירת קדיש נוהגים שבנים אומרים קדיש על פטירת הוריהם במשך אחד עשר חודש מיום הקבורה, וכתוב במדרשים גודל מעלת אמירתו, ושעל ידי זה פודה אביו ואמו מן הגהנום.
יש עדות שנוהגות לומר קדיש שניים עשר חודש פחות שבוע. אומרים קדיש גם בשבת ויום טוב.
עיקר תועלת אמירתו הוא על ידי הבן, ואם אין לנפטר בן או אי אפשר לבן לומר, שוכרים אחד שיאמר קדיש, וצריך האיש ששכרו אותו לומר בכל יום בבוקר קודם התפילה שכל הקדישים שאומר היום יהיו לעילוי נשמת פלוני בן פלוני, "ויהי נועם" וכו'.
אם הבן יכול להתפלל לפני העמוד, מתפלל גם לפני העמוד במשך האחד עשר חודש, חוץ משבת וחגים.
התפילה לפני העמוד יותר חשובה מאמירת קדיש. ביום שפוסק לומר קדיש נוהגים לעלות לתורה.
יום השנה (יום הזיכרון):
שבת שלפניו: יש נוהגים בשבת שלפני יום הזיכרון לעלות לתורה לעליית "מפטיר" ולהתפלל לפני העמוד בתפילות ולומר קדיש אחר "מזמור ליום השבת" בליל שבת, וקדיש דרבנן אחר התפילה, ולהתפלל לפני העמוד בערבית במוצאי שבת.
יום הזיכרון: נוהגים שהבן מתפלל לפני העמוד ביום הזיכרון להורים בכל התפילות ואומר כל הקדישים, אם לא אמר קדיש ביום הזיכרון יאמר בתפילת ערבית שלאחריו.
נוהגים לעלות לתורה, ואם חל יום הזיכרון בימים שאין קוראים בהם בתורה, יש נוהגים לעלות לתורה בימים שלפניו.
הדלקת הנר: נוהגים להדליק נר שיהיה דלוק בכל המעת לעת של יום הזכרון. יש מדליקים הנר בבית, ויש מדליקים בבית הכנסת.
לימוד משניות: נוהגים ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, והמנהג ללמוד פרקי משניות שמרכיבות שמו של הנפטר, ואחר כך לומדים ארבע משניות האחרונות מפרק ז' ממסכת מקוואות שהם מתחילות באותיות נ. ש. מ. ה. ולאחריו אומרים תפילת "אנא" והבנים אומרים "קדיש דרבנן".
וכשאין בנים אומרים הקדיש קרובים אחרים.
השתטחות על הקבר: נהוג לעלות לבקר בבית הקברות על הקבר, ואומרים פרקי תהילים ותפילת "אנא" ומזכירים נשמתו בתפילת "א-ל מלא רחמים".
וכשיש מניין אומרים קדיש.
מנהגי אבלות: נוהגים לא להשתתף בשמחת נישואין ביום הזיכרון.
זמנו: יום הזיכרון הוא ביום המיתה ולא ביום הקבורה גם בשנה הראשונה, ואם נתאחרה קבורתו אחר שני ימים או יותר, ישנם הנוהגים בשנה הראשונה לקבוע את יום הזיכרון הראשון ביום הקבורה, ובשנים שלאחריו ביום המיתה.
אם נפטר באדר בשנה פשוטה, בשנה מעוברת יש הנוהגים לקבוע יום הזיכרון באדר א', ויש הנוהגים באדר ב', ויש מחמירים לקבוע בשניהם.
הזכרת נשמות: נוהגים להזכיר נשמות בתפילת "א-ל מלא רחמים" בשנה הראשונה בשבתות של כל השנה, ובשבת שלפני יום הזיכרון.
עיקר התועלת הוא בנתינת הצדקה לעילוי הנשמה. בימים שאין אומרים בהם תחנון אין אומרים הזכרת נשמות.
יזכור: נוהגים להתפלל תפילת "יזכור" כל אחד לעילוי נשמת הוריו וקרוביו ב ? ד' פרקים בשנה: ביום הכיפורים, בשמיני עצרת, בשביעי של פסח ובחג השבועות.
עלייה לקבר: בשנה הראשונה אין נוהגים לבקר את הקבר חוץ מיום השביעי ויום השלושים. נוהגים לעלות לקבר ביום השביעי לאבלות, וביום השלושים, וביום הזיכרון של כל שנה.
יש נוהגים לא לבקר בבית הקברות בראש חודש, בחנוכה, בפורים ובכל חודש ניסן בחול המועד.
ברכת "אשר יצר אתכם": אם לא ראה קברי ישראל תוך ל' יום, כשבא לבית הקברות מברך: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין, וזן וכלכל אתכם בדין, והמית אתכם בדין ויודע מספר כלכם בדין, ועתיד להחזיר ולהחיותכם בדין ברוך אתה ה' מחיה המתים, ואחר כך אומר "אתה גיבור" וכו' "עד להחיות מתים".
סדר פרקי תהילים: נוהגים בקהילות האשכנזים שכשעולים לקבר ביום כלות השבעה או שלושים או ביום הזיכרון לומר שם לעילוי נשמתו שבעה מזמורי תהילים אלה: ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל ואחר כך אומרים במזמור קי"ט האותיות משמו הפרטי של הנפטר ואותיות נ. ש. מ. ה., ותפילת "אנא" אחר כך מזכירים נשמתו בתפילת "א-ל מלא רחמים" וכשיש מניין אומרים קדיש.
קדושת בית הקברות: בבית הקברות אין נוהגים קלות ראש, כגון לאכול ולשתות וכן אין להיכנס בלבוש לא צנוע ובגילוי ראש. אין לדרוך על קברים ואין להשען או לשבת על קבר.
אין ללכת בבית הקברות כשתפילין בראשו, וכן אין ללכת כשחציצית גלוייה. בסוף הביקור נהוג להניח אבן קטנה על הקבר לכבוד המת לאות ולסימן שפקדו את קברו.
נוטלים ידיים ביציאה מבית הקברות.

 

אנדרטאות
מצבות מיוחדות - מצבות אומנותיות
מצבות
פסלים
אבנים מיוחדות ונדירות
מידע כללי רקע